מעטים הם החוקים שהיו כל כך הרסניים לכלכלה, לחברה, לבריאות ולעתידה של מדינת ישראל כמו חוק סמכויות הקורונה. מחצ מתנגדת להארכת תוקפו וקוראת לציבור לתרום למאבק לביטולו
ממשלת ישראל מעוניינת להאריך את תוקף ההוראות של החוק הידוע כ'חוק סמכויות הקורונה' או בשמו הרשמי "חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה (הוראת שעה), התש"ף-2020".
מדובר בחוק המקנה לממשלה סמכויות מרחיקות לכת המאפשרות הגבלה קשה וקיצונית על שורה של זכויות אדם ואזרח ובהן – חופש התנועה, חופש העיסוק, הזכות להיכנס ולצאת מהארץ, הזכות לפרטיות ועוד. מכוחו של החוק הוטלו בעבר הגבלות חמורות וחסרות תקדים על אזרחי המדינה ותושביה, אשר כללו סגרים, סגירת מערכת החינוך, בידודי בית לתקופות ממושכות, סגירת עסקים, חיוב בקבלת חיסון ניסיוני כתנאי לעבודה, לבילוי ועוד, הגבלת הפגנות, חיוב בעטיית מסיכות וכיו"ב.
מחצ התנגדה לחקיקתו של החוק, להארכות ולשינויים אשר נעשו בו וסבורה כי כיום ודאי שאין מקום להאריך את תקפו של החוק מסיבות רבות, שעיקרן:
במישור המשטרי-דמוקרטי, החוק משנה את המבנה החוקתי של מדינת ישראל, בכך שהוא מעביר לממשלה את סמכות החקיקה בקביעת הסדרים ראשוניים. החוק מאפשר לממשלה לפגוע באופן רחב כמעט בכל זכויות היסוד החוקתיות של מרבית אזרחי המדינה. וזאת בהליך מזורז, שאינו גלוי לציבור.
החוק כולל באופן פורמלי פיקוח של הכנסת על התקנות אשר הממשלה מתקינה, אבל בפועל מדובר בביקורת המופעלת ימים ושבועות רבים לאחר שהתקנות הממשלתיות נכנסו לתוקפן. בחלק מן המקרים אשר הובאו בעבר לדיון בועדת החוקה, הדיונים הפכו לתיאורטים. מניסיון של שלוש השנים האחרונות ניתן לקבוע כי הדיונים בוועדת החוקה, היו חפוזים, לא ניתנה במה רצינית לשמיעת עמדות שונות ולא נערך בהן דיון ממשי. בחלק מן המקרים, ועדת החוקה אישרה את התקנות בקולו של יו"ר הוועדה בלבד או של חברי כנסת בודדים.
כיום עומד לאישור הארכת תקפו של החוק בשנה נוספת, כאשר הטעם אשר ניתן לכך הוא אפשרות להתפשטות של מחלת הקורונה ולפגיעה בבריאות הציבור. חקיקת חירום, ודאי באופן אשר מרוקן מתוכן את סמכויות הכנסת, אינה יכולה להיעשות על בסיס חשש תיאורטי וערטילאי. אי הוודאות האינהרנטית בטבע אינה עילה למדינה דמוקרטית לשמר תשתית משפטית לנקיטת צעדי חירום שפוגעים בחירויות יסוד. אדרבא, חוסנה של דמוקרטיה בא לידי ביטוי ביכולותיה לשמור על זכויות אזרח גם בעת משבר.
כשבוחנים את מטרות החוק ותועלתו, מגלים כי האמצעים הכלולים בו גרמו לנזקים הגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל בשנות קיומה. התועלת מכלים משפטיים אלה במיגור מחלה, המועברת בווירוס נשימתי היתה ונותרה אפסית. הפעולות שנסמכו על החוק כגון הגבלות תנועה, סגרים, בידודים וחובת עטית מסכות הוכחו על פי מחקרים כחסרות כל יעילות בהפחתת התחלואה והתמותה.
מהשוואה בין מדינות אשר נקטו מדיניות קיצונית של סגרים והגבלות לעומת מדינות אשר בהן כמעט לא ננקטו הגבלות, ניתן לראות כי הראשונות לא מנעו את התפשטות הנגיף ובסופו של יום זנחו את המדיניות אשר כונתה "אפס הדבקה". מן הצד השני, ההגבלות החמורות גרמו במדינות העולם ובמיוחד בישראל לפגיעות חמורות בראש ובראשונה בחינוך הילדים ובבריאות הציבור כגון: עליה בתחלואת הנפש, עליה בהשמנה, אבחון מאוחר של סרטן ומחלות כרוניות, עליה בצריכת אלכוהול וסמים ועוד. על כך יש להוסיף פגיעה חמורה בכלכלה, בתעסוקה ועוד.
הווריאנטים של נגיף הקורונה מציגים מגמת היחלשות עם הזמן, והמחלה היום קלה משפעת ואינה שונה מנגיפים נשימתיים רגילים ומוכרים.
אין ירידה במועילות הטיפולים התרופתיים, מן הטעם הפשוט שמעולם לא היו טיפולים תרופתיים יעילים ומשמעותיים לקורונה, שאושרו לשימוש.
הפוטנציאל להיווצרות מוטציות באוכלוסיות לא מחוסנות כדוגמת סין אינו שונה מהותית מהפוטנציאל באוכלוסיות שמחוסנות, מאחר שכיום ידוע היטב שהחיסונים אינם מונעים הדבקה והעברה.
התסמונת המכונה "לונג קוביד" היא, על פי מיטב המחקרים, תופעה זניחה ושולית שאין לה שום השפעה על התחלואה.
מערכת הבריאות המצוינת שלנו, על אף המחסור שבה, מסוגלת להתמודד עם תחלואה מגפתית, בלי לפגוע שלא לצורך בשגרת החיים של אזרחי ישראל. היא מעולם לא היתה בסכנת קריסה גם לא בגלי התחלואה הגבוהים ביותר.
מכל הסיבות הללו ועוד רבות ואחרות, עמדתה של מחצ היא כי אין להאריך את תקפו של החוק.
לתמיכה במאבקים המשפטיים שמנהלת מחצ:
קרדיט תמונה:
Comments