top of page

מגפות כתירוץ לשינוי הסדר העולמי והחברתי

עודכן: 24 בספט׳ 2023


ב-20 בספטמבר נאם שר הבריאות הישראלי, משה ארבל, בפני עצרת האומות המאוחדות והגיש הודעת תמיכה יחד עם עמיתו המרוקאי בהצעות לשינוי נוסח תקנות הבריאות העולמיות (IHR) ובטיוטה להסכם בין לאומי חדש לניהול מגפות. שני המסמכים הללו יסדירו את פעילות ארגון הבריאות העולמי ויטילו חובות על המדינות החברות בעת משבר רפואי גלובלי.



הצעות אלה מסוכנות ביותר, לשון המעטה, לאור ההיסטוריה הבעייתית של ארגון הבריאות העולמי והשינויים הדרמטיים לרעה שחווה בעשורים השונים.

דיוויד בל, לשעבר עובד בארגון, מנתח כיצד החל את דרכו הארגון כגוף מתאם בין המדינות השונות וכתומך במדינות המתפתחות, הפך לפלטפורמה לקידום אג'נדה פשיסטית בחסות 'משברים רפואיים', תוך רמיסת זכויות הפרט וזכות האדם לאוטונומיה על גופו.

מאמר מקיף ומרתק, שמנתץ את כל המיתוסים שטופחו סביב ארגון בינ"ל שאיבד את דרכו:


מוכנות למגיפות והדרך לפשיזם עולמי

דיוויד בל, מכון בראונסטון, אוסטין, טקסס, ארה״ב

תירגום: ורד אופנההימר וצוות התירגומים של מחצ


תקציר

ההגדרה הרחבה לבריאות, שאותה אימץ ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization, WHO), כוללת היבטים גופניים, ואף נפשיים וחברתיים של המושג. ההגדרה מופיעה בחוקת האו״ם משנת 1946, בצד עקרונות המדגישים השתתפות קהילתית וריבונות לאומית. היא משקפת תובנות שהופקו בעולם שידע מאות שנים של דיכוי קולוניאליסטי, ואף חזה בסיוע המביש שהגישה תעשיית בריאות הציבור לפשיזם. במענה לאלו השאיפה הייתה שמדיניות הבריאות תתמקד בראש ובראשונה באנשים באשר הם, ותפעל מתוך מחויבות מלאה לזכויות אדם ולהגדרה עצמית. אך מדיניות התגובה ל- COVID-19 הדגימה קריסה ערכית מוחלטת. עשורים של הגדלת מימון בהקשר של שותפויות ציבוריות-פרטיות כרסמו בתשתית בריאות הציבור העולמי. התגובה ל-COVID-19, כלומר, לווירוס שפגע במובהק באוכלוסייה המבוגרת, התעלמה כליל מנורמות לניהול מגיפות ומזכויות אדם; וזאת, בכדי לכונן תחתן משטר חדש, שכלל אמצעי דיכוי, צנזורה וכפייה, המהווים תזכורת למערכי כוח וממשל, שהיו בעבר מושא לגינוי. מבלי להשתהות על בחינת המחירים שייגזרו מכך בעתיד, תעשיית בריאות הציבור כבר שועטת הלאה, ושוקדת לפתח כלים ותהליכים, שיעגנו את אמצעי התגובה ההרסניים ל-COVID-19 בחוק הבינלאומי. בריאות הציבור מוצגת כסדרת אירועי חירום בריאותיים, מצג המאפשר שוב את ניצולה לרעה בבחינת כלי לקידום גישה פשיסטית לניהול אוכלוסיות. בצד מהמרוויח יהיו, שוב, התאגידים והמשקיעים, אשר כבר הפיקו רווח ניכר ממדיניות התגובה ל-COVID-19. בצד הנפסד, יימצאו, בשנית, זכויות האדם וחירויות הפרט, שכבר נפלו למרמס תחת מגפי משטרים פשיסטיים קודמים. אם תעשיית בריאות הציבור אינה חפצה לתרום לניוון ולפגיעה נוספים, עליה להקיץ בדחיפות משנתה ולהביט נכוחה בתמונת המציאות בעולם המשתנה, שבו עליה למלא את חובתה להגן על בריאות הציבור.


מבוא

האימפריאליזם האירופי הוצדק בתואנה של מפעל זולתני (אלטרואיסטי) הפועל לטובת המושבות. בה בעת, תאגידי ענק עסקו בביזתן, בעודם חוצצים ב׳גופם׳, כישויות משפטיות, בין תהליכי גריפת השלל לבין אחריות ממשלות אירופה (Kipling, 1899; Roos, 2020). הרווח האישי ומסלולי הקידום המקצועי של שלל בירוקרטים, שוכני משרדים אך תאווי הרפתקאות, שירתו היטב את חברות הודו המזרחית. אלו הפכו לישויות דמויות-ממשלות, אשר סיפקו הגנה למקבלי ההחלטות, באמצעות טשטוש עקבותיהם, וגלגול האחריות מכתפיהם והלאה, אל עבר עקרונות פעולה עסקיים, מופשטים ונטולי-שם, כביכול (Roos, 2020; Salomons, 2021).

בתום מאות שנות פלישה ושליטה קולוניאליסטיות, בצל השלכות מלחמת העולם השנייה, עלו עשורים ספורים שבהם הושם דגש על זכויות אדם, עצמאות לאומית, וזרימת מידע חופשית. מוסדות הדמוקרטיה שפעלו בתום המלחמה לא היו אוניברסליים, ואף לא חפים מבעיות. אך הייתה לפחות הבנה משותפת, שערכים המשקפים את חירויות הפרט הנם בגדר ״זכות״. ההצהרה העולמית של זכויות האדם (United Nations, 1948), וקוד נירנברג (1947) ביטאו תובנות אלו. האו״ם (UN), ארגון הבריאות העולמי (WHO), ודומיהם צמחו על רקע תפיסת עולם משותפת, שהדגישה עצמאות מדינתית, שוויון בין אדם לאדם, והגנה על האוטונומיה וסוכנות הפרט, כלומר על יכולת ההחלטה והפעולה העצמאיים של כל אדם באשר הוא, כתנאי לחיים משותפים בחברה אנושית שפירה (WHO, 1946; WMA, 2014).

במקביל לדגש על זכויות אדם, האבולוציה של הקפיטליזם והטכנולוגיה במערב הביאה לאי שוויון גובר בחלוקת המשאבים, ומכאן, בהכרח, לאי שוויון גובר בהתפלגות כוח (Stone et al, 2020) חלקנו עשויים ועשויות לזכור את הדיונים שהתקיימו לאורך שנות השמונים והתשעים, סביב החשש פן יוביל הקיטוב להתערערות, וקריאות שיש לתת על כך את הדעת. אך חששות מפני עריצות פוליטית, כמו גם מפני קונפורמיות ורצייה חברתית, המתוארים, לדוגמה, בספרי המופת 1984 לג׳ורג׳ אורוול (Orwell, 1949) או עולם חדש ואמיץ לאלדוס האקסלי (Huxley, 1932) נדמים כפחדים מופשטים ביומיום, שבו חיינו מתנהלים לפי לוחות זמנים שאינם תואמים את צרכי הדורות הבאים אחרינו.

אף על פי כן, רבים מבעלי הכוח הרב ביותר בחברתנו נתקפו מורא שמא חירויות הפרט נתעצמו בכל זאת יתר על המידה. גברים ונשים חזקים אלו נאחזו געגוע לדפוסים הקודמים, שעיגנו את הסדר החברתי הישן, שעוד הכיל בחובו שרידי פיאודליזם. הלך רוח זה ניכר היטב בספרם של קלאוס שאוב ות׳יירי מלרט, ( COVID-19: The Great Reset (Schwab and Malleret, 2020. תגובת בריאות הציבור לקורונה משקפת את התשוקה לתחושת הוודאות האבודה. לאור זאת, מדיניות התגובה ל-COVID-19 מתפרשת כאמצעי ריאקציונרי, החותר לכינון-מחדש של הסדר הישן. במסגרת המשטר הישן, מידע רשמי המוזרם מלמעלה נתפס כאמת מוחלטת, ואמצעי שליטה המוכתבים לציבור מגבוה נענים בהכנעה בציות עיוור. תחייה של אידאלים נושנים כגון אלה מחייבת ציבור המורגל גם בציות לתאגידי ענק. התאגידים, בדומה למעמדות האצולה בעבר, מרכזים בידם הון עתק במחיר פגיעה בחירויות הפרט. האפשרות היחידה שנותרה להתנגדות יחידים ויחידות היא הינתקות ממעגל זה, ויציאה אל דרך לא נודעת. רבות תלוי ועומד ביכולתנו לשעות ללקחי העבר. בכדי ללמוד מההיסטוריה, יש לוודא שהשקפותינו בהווה תואמות למציאות הקיימת.

ההיסטוריה של ארגון הבריאות העולמי (WHO World Health Organization)

בשנת 1851 נערך בפריז כנס הבריאות הבינ״ל הראשון, תחת הכותרת: International Sanitary Conference (Howard-Jones, 1975. אומות אירופה המיוצגות בכנס כללו מעצמות ששלטו בשטחים נרחבים באסיה ובאפריקה. השאיפה בעידן הקולוניאליזם הייתה לכפות את הגרסה האירופית למה שמכונה ״ציוויליזציה״ על המושבות, תוך הפקעת עושרן של אלו והעברת המשאבים לאירופה. אך תהליך זה גבה מחיר: אוניות שהפליגו הביתה נשאו על סיפונן גם מגיפות. מגיפות אלו, ובראשן כולרה, עשו שמות באוכלוסיית אירופה. תכלית הכנס הבינ״ל הראשון הייתה אפוא גיבוש אמות מידה ונהלים מוסכמים לבקרת גבולות בעת מגיפות. הדאגה לזכויות אדם לא הוצבה, מן הסתם, גבוה על סדר היום, בהינתן העובדה שעבדות עוד הייתה מקובלת מאוד בחלק מן המדינות המשתתפות בכנס, כגון, פורטוגל והולנד. בריאות כוח העבודה, מנגד, הייתה גורם בעל השפעה רבה על כלכלות אירופה. מגיפות, יתר על כן, כשלו לא אחת מלגלות את הכבוד הנאות כלפי ההיררכיות החברתיות ופגעו אפילו באליטה המשרתת, באצולה עצמה (Reuters, 2007). אריסטוקרטיה היא שידעה, מטבע בריאתה ומעצם הגדרתה, מה טוב לבני עמה, כמו גם מה נכון לבני עמים מרוחקים, שאף בריאותם, רווחתם וזכויותיהם הופקדו בידה. נטל כבד היה משאה האצילי: ניהול חיי האחר (Kipling, 1899).

כנסים אחדים מאוחר יותר, ואמנת כולרה נחתמה סוף-סוף ב-1892 בוונציה. לאחריה נחתמה גם אמנה שהסדירה את מעברי הגבול בעת התפרצות של דבר הבלוטות (Bubonic plague) (Howard-Jones, 1975). משרד חדש, שהתהדר בשם: Office Internationale d'Hygiene Publique, נוסד ב-1907, וקבע את לשכת הקבע שלו בפאריז. (הקמת ה- International Sanitary Bureau באמריקה קדמה בחמש שנים לכך). עם ייסוד המשרד הפריזאי, באה לעולם בירוקרטית הבריאות הבינ״ל (Howard- Jones, 1975; McCarthy, 2002). הלשכה הייתה אמונה על איתור וניהול התפרצויות ומגיפות. היא פעלה מתוך התמקדות פנים-מערבית מובהקת, ובאמצעות הממשלות השותפות בה, והתאגידים ששימשו להן כזרועות ביצוע, התיימרה לומר לכל יתר העמים ויושבי חלד בדיוק מה לעשות.

מומחי הבריאות הבינ״ל הראשונים שיקפו את הסדר העולמי בתקופה שבה אירופאים וצפון-אמריקאים יצרו דגם אימפריאליסטי שנכפה בשם ״בריאות הציבור״. בתקופה הייתה גם הסכמה תרבותית נרחבת בדבר העליונות כביכול של מערב על פני בני חסות נחותים בכל רחבי העולם. עליונות המערב התבטאה, כביכול, בידע, במדע, בעושר, ואפילו בדפוסי ההולדה והתורשה. באקלים תרבותי מתנשא וזחוח זה לא נמצא ולו גרם של ספק בצדקת הדרך. עסקי המגיפות נוהלו ביד רמה, תוך הפרת זכויות אדם, יצירת הרעבה המונית, ובחסות הכשלים הלוגיים הנוחים, ששימשו להצדקת הקולוניאליזם (Siddiqui, 2020; History Guild, 2022; Horan, 2010).

עם הקמת חבר הלאומים (League of Nations) בתום מלחמת העולם הראשונה, רוח נדיבה של אינקלוסיביות וקבלת האחר נשבה בקרב מעצמות אירופה המובילות. נדיבות רוח זו אפשרה לצרף אליהן, לראשונה, גם מעצמה קולוניאליסטית מאסיה, יפן (אך היפנים ילינו לאחר מכן שבמקום תנאים להשתתפות שוויונית כיאה לכוח קולוניאליסטי חוו למעשה אפליה) (Howard-Jones, 1975). ארגון הבריאות העולמי מבית חבר הלאומים (League of Nations) תמך בסדר העולמי דאז, והתמקד בהתפרצויות של מחלות מידבקות. אלו הוסיפו לשמש קנה מידה בודד להגדרת התמותה באירופה, כמו גם ביתר העולם (CMA, 1924; Weindling, 1995). בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, פרחו תנועות שדגלו בטכנוקרטיה ובהשבחה גזעית (יוגניקה). על רקע ההשפעה המדעית, התרבותית והפוליטית הגוברת של זרמים אלה, עסקה בריאות בריאות הציבור בכפיית אמצעים להשבחה חברתית – זאת, לפחות, בהתאם להגדרתה-היא לגבי מה שמהווה ״השבחה״ (Allen, 2011; Corbett, 2017). התפקיד שמלאו מנגנוני בריאות הציבור בהעדפת מי שהוגדרו כנעלים לעומת אלו שנתפסו כנחותים הגיע לשיאו בגרמניה הנאצית, שם נערכו מאמצעים להכחיד קבוצות אתניות שלמות. אולם עם קריסת הנאציזם, לפחות ביטויים גלויים ומפורשים של טכנוקרטיה ויוגניקה הפכו פחות מקובלים מבחינה חברתית Nuremberg Code, 1947)).

ארגון הבריאות העולמי הוקם בשנת 1946, בעיצומם של המאמצים להתמודד עם ההשלכות המשולבות של פשיזם יוגני וטכנוקרטיה. מרבית אוכלוסיית העולם התקוממה אז כנגד הקולוניאליזם, או לפחות שאפה בגלוי להשתחרר מעולו. על פניו, ארגון הבריאות העולמי (WHO) פועל לכאורה באופן שוויוני, באמצעות מתן זכות הצבעה שווה לכל המדינות החברות בו. לכל משתתפת ניתן קול אחד באסיפת הבריאות העולמית (World Health Assembly, WHA), וקול הצבעה אחד נוסף באחת משש האסיפות האזוריות (WHO, 1946) . גוף קבלת ההחלטות המרכזי הנו אסיפת הבריאות העולמית (WHA). האסיפה מתבססת על תרומות ליבה, המחושבות בהתאם לתוצר הלאומי הגולמי (תל״ג) (Gross Domestic Product, GDP) (WHO, 1946, 2022a). היישום נעשה בהתאם להחלטות המקצועיות שאימצה האספה (WHO, 1946).

ארגון הבריאות העולמי (WHO) אימץ הגדרה רחבה לבריאות, כמצב הכולל רווחה גופנית, מנטלית וחברתית גם יחד, ולא רק כמצב המוגדר באמצעות היעדר של חולי ומיחוש (WHO, 1946). המושג ׳רווחה חברתית׳ מקביל לדרישות ״ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם״ (The Universal Declaration of Human Rights, 1948), מאותה עת. הכרזה זו מגנה נחרצות עבדות ושעבוד, ומכירה בסוכנות אנושית עצמית (UN, 1948). בפשטות, עבדות, כפייה, והגבלת חירויות הפרט אינם טובים לבריאות. אמנת ארגון הבריאות העולמי מדגישה, בנוסף, את חשיבות מעורבות הקהילה בתהליכי קבלת החלטות בריאות. בכך מציבה האמנה את ערכי ארגון הבריאות העולמי (WHO) בקו אחד עם ערכי זכויות האדם הגבוהים ביותר.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) והאו״ם (UN) נתנו משנה תוקף למחויבותם למנהל בריאות מבוסס-קהילה באמצעות הכרזת אלמה אטה (Declaration of Alma Ata), משנת 1978 (WHO, 1978). ההכרזה מדגישה, פעם נוספת, את החשיבות של מנהל קהילתי לבריאות. עמדה זו עולה בקנה אחד גם עם ממצאי מחקר ווייטהול (Whitehall), אשר הבליטו את החשיבות הגדולה של הון חברתי לבריאות בהקשר של קהילות מבוססות. עם זאת, המתאם החיובי שבין שליטה מקומית לבריאות הקהילה בולט אף יותר במקרה של אוכלוסיות מוחלשות (Doerr et al., 2020; Marmot et al., 1978, 1991; World Bank, 2014). בעת ההיא, ועד לא מזמן, בוגרי בריאות הציבור היו מסוגלים להרוויח את לחמם על פילוסופיה של זכויות אדם יחד עם ״אספקה אופקית״ של שירותי בריאות; ואלו הפכו לגישות הבולטות והמקובלות ביותר בתחום.


בריאות עולמית והטרנספורמציה של ארגון הבריאות העולמי (WHO)

מפגש אסטנה (Astana), שנערך בשנת 2018, סיפק הזדמנות לציין את יום השנה להכרזת אלמה אטה מ-1978 (WHO, 1978, 2018). אולם, ההשוואה בין שתי הצהרות אלו מעלה הבדלים חדים ומטלטלים. האחרונה אמנם מתקשטת ברטוריקה גבוהה, אך היא דלה ביותר בתוכן יישומי ובמחויבות ברורה לעשייה (WHO, 2018). דבר מה אירע בשנים שחלפו בין הצהרה להצהרה, כך שניתן היה להמיר תוכן בעל-ערך ממשי בגיבובי מלים ריקות.

תרומות פרטיות תמיד מילאו תפקיד בשדה בריאות הציבור ברחבי העולם. אולם, למעט תרומות קרן וולקאם הבריטית, הסכומים שנתרמו היו, יחסית, נמוכים (Wellcome Trust, 2022). קרן וולקאם צמחה מתרומתו של יזם הפרמצבטיקה, הנרי וולקאם, בשנות השלושים של המאה ה-20, ועסקה במימון מחקרים בתחום של רפואה טרופית. הקרן תמכה ברשת מכוני מחקר שהוקמו במדינות מעוטות הכנסה ובשותפות עמן. למרות שהקרן נשלטה ע״י חוקרים ממוצא בריטי, היא עשתה מאמצים להתבסס ולהיטמע בקרב קהלי היעד שבהם היא נועדה לתמוך.

הצמיחה המהירה של תעשיית המחשוב והתוכנה הביאה עמה עושר חסר-תקדים לפרטים בודדים; וחלק גדול מהסחר העולמי הפוך מרוכז בידי מספר תאגידים. עושר הניב עושר רב יותר,ו התנהלות מונופליסטית הגבירה את המונופוליזם, עד שידיים פרטיות הצליחו לצבור נכסים שעולים בשוויים אפילו על אלה שמחזיקות בידיהן מדינות מסדר גודל בינוני. ניתוב חלק מההון הפרטי לבריאות, תחת האצטלה של "פילנתרופיה", ובמיוחד דרך כינון שותפויות בין המגזר הפרטי לציבורי, הפכו באופן מתוחכם אך מהיר, את כל האתוס של בריאות הציבור על פניו.

קרן ביל ומלינדה גייטס החלה להתערב בארגון הבריאות העולמי(WHO) מייד עם הקמתה בשנת 2000. תוך זמן קצר, השיגה קרן גייסט את קרן וולקאם בהיקף תרומות, והפכה לתורמת ראשית ישירה לארגון הבריאות העולמי (BMGF, 2022 ; WHO, 2022b). קרן גייטס פעלה בעיקר דרך תמיכה בארגונים אחרים, החל מארגון הבריאות העולמי (WHO), וכלה בגופים שהיא-עצמה סייעה בהקמתם. אלו כוללים את GAVI, במקור: Global Alliance for Vaccines and Immunization, ברית עולמית לקידום חיסונים וחיסוניות, ו-CEPI, במקור: Coalition for Epidemic Preparedness Innovations, קואליציה למען חדשנות בניהול מוכנות למגיפות. חשוב להדגיש שהתרומות של קרן גייטס לארגון הבריאות העולמי (WHO) לא כוונו לנושאי ״ליבה״, כלומר, לתחומי עבודה שנקבעו ע״י הדרגים המקצועיים בהתאם לצרכי אוכלוסיות היעד. אלא, תרומות קרן גייסט היו ובמובהק מימון ספציפי, כזה המיועד לתחומי עבודה או לפרוייקטים שיש בהם משום עניין אישי לגוף המממן (CEPI, 2022; Gavi, 2022a).

ירידה יחסית בתרומות ליבה לארגון הבריאות העולמי (WHO) מצד מדינות-חברות התחוללה אף היא, והביאה להסטת הארגון ממילוי תפקידיו המסורתיים בבריאות הציבור. תרומות ספציפיות (ונושאיות, כלומר כאלה הסובבות נושא המוגדר מראש ע״י המממן) מהוות כעת כ- 6.4 מיליארד דולר, מתוך ההוצאה הכוללת של כ-8 מיליארד דולר, בשנים 2020-2021 (WHO, 2022b). פשר הדבר הוא, שמרבית עבודת ארגון הבריאות העולמי (WHO) כיום מבוססת על מה שתורמים, לרבות אנשים פרטיים, כגון מר וויליאם (ביל) גייטס ג׳וניור, מסכימים ומוכנים לממן – ולא בהכרח על מה שהצוות המקצועי של הארגון, או שהאסיפה העולמית לבריאות (WHA), רואים כחשוב לבריאות אוכלוסיות היעד שאותן נועדו לשרת. מצב הדברים הוא בלתי-נמנע כל עוד ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעוניין בתרומות פרטיות. אך ההישענות על מימון פרטי מהווה איום מפורש לאפשרות לקיום מדיניות בריאות מבוססת קהילה ומדינה. ככל שנפח התרומות הפרטיות עולה, קטנה השפעת המדינה והקהילה.

המימון הפרטי והתאגידי הישיר השפיע, ללא צל של ספק, על פעילות ארגון הבריאות העולמי (WHO). אולם, השפעה זו עודנה מוגבלת מתוקף תפקיד אספת ה-WHA, האמונה על אישור סופי של המדיניות הכללית של הארגון, וכן מתוקף עבודת מועצת ארגון הבריאות העולמי, שבה מורשים לכהן אך ורק נציגים מתחלפים מקרב המדינות החברות בעצרת (WHO, 1946) . עם זאת, למן שנת 2000, יש גידול בהיקף ובמידת ההשפעה של גופים בינ״ל, המקבילים לארגון הבריאות העולמי (WHO), אך המרוסנים אף פחות ממנו ביכולת החבירה שלהם לכסף פרטי. הקרן הגלובלית למלחמה באיידס, בשחפת ובמלריה (The Global Fund to fight AIDS, Tuberculosis and Malaria) הוקמה ב-2002 כמנגנון פיננסי המאחד קרנות בריאות ומנתבן למדינות ברמות הכנסה נמוכות ובינוניות (low- and middle-income countries, LMICs), תוך מתן תעדוף לשלוש המחלות המידבקות האנדמיות הנזכרות בזאת (Global Fund, 2022a). מועצת המנהלים של הקרן, הרשומה כארגון בינ״ל בשוויץ, מונה בערבובייה בעלי עניין פרטי, ממשלתי, וארגונים בלתי ממשלתיים (NGOs), לרבות קרן גייטס. ברית GAVI (Gavi alliance), המתמקדת בתמיכה בחיסונים, ויוניטאייד (Unitaid), התומכת בעיצוב שווקים למוצרי בריאות במדינות ברמות הכנסה נמוכות וברמות ביניים ((LMICs, הוקמו כשותפויות פרטיות-ציבוריות לאחר שנת 2002 (Gavi, 2022a; Unitaid, 2022). לבסוף, CEPI (כזכור, Coalition for Epidemic Preparedness Innovations, קואליציה לחדשנות בניהול מוכנות למגיפות) הוקמה בכנס הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum) בדאבוס בשנת 2017. קואליציה זו (CEPI) הוקמה ע״י ע״י קרן גייטס, ממשלת נורווגיה ואחרים, במיוחד על מנת לפתח מוכנות למגיפות, תוך התמקדות, שוב, בחיסונים (CEPI, 2022). יוניטאייד (Unitaid), ברית GAVI, והקרן הגלובלית למלחמה באיידס, בשחפת ובמלריה כוללות נציגים מקרן גייטס ו/או מגופים פרטיים אחרים בחבר המנהלים (דירקטוריונים) שלהן (Gavi, 2022a; The Global Fund, 2022a; Unitaid, 2022). דירקטורים אלה, המייצגים תורמים פרטיים, נושאים עמם לא רק זכות הצבעה, אלא גם את מלא כובד משקלו של נתח נכבד מהתקציב הארגוני הכולל. קרן גייטס העבירה 4.1 מיליארד דולר ל-GAVI, והיא מבין שבעת התורמים המובילים ל-CEPI. ניתן לציין, במאמר מוסגר, כי קרן וולקאם הבריטית היא תורם נוסף (CEPI, 2022; GAVI, 2022b).

מימון לבריאות הציבור ברחבי העולם אינו פסול כשלעצמו, ורצונם של תורמים להשפיע על דרכי השימוש בכספם מובן אף הוא. אולם, היות שהמשך קבלת המימון תלוי בשביעות רצון התורמים מאופן השימוש בכספם, (וזאת, בניגוד לתקציב הליבה של ארגון הבריאות העולמי, המוקצה מלכתחילה בהתאם לשיקולים מקצועיים), הצוותים בארגונים הנהנים מתרומות פרטיות, לרבות ארגון הבריאות העולמי (WHO), נתונים ללחצים, בין אם בגלוי ובין אם בסמוי, לעשות את רצון התורמים. פגיעה במימון עלולה להביא לקיצוץ במשכורותיהם ואף להוביל לפיטורין. כאשר השפעת התורמים נוכחת ישירות במועצת המנהלים של הארגון, יכולתם להשפיע על המדיניות גלויה לעין. לו מדובר היה בתמיכה בתערוכות אמנות, או אפילו בניהול חברות תעופה פרטיות, לא הייתה קיימת סיבה משמעותית לדאגה. אך כאשר מדובר בחייהם וברווחתם של מיליארדי בני אדם, לרבות חופש הבחירה שלהם ויכולתם לקבל החלטות הנוגעות לבריאותם-הם, מערכת היחסים שבין תורמים פרטיים מצד, והציבור הרחב מאידך, מהווה מקרה שונה באופן מהותי.

לארגוני הבריאות הבינ״ל הגדולים דרושים אלפים רבים של עובדות ועובדים. רבים מאלה רוכשים כעת את השכלתם במוסדות לימוד המוקדשים ל"בריאות עולמית". מוסדות הלימוד הללו נתמכים, אף הם, ע״י קרנות, כגון גייטס (Gates), בלומברג (Bloomberg), ורוקפלר (Rockefeller), שתומכות, במקביל, בארגוני הבריאות (Cape Partnership, 2020; Doughton, 2017; Johns Hopkins, 2022) . מוסדות הלימוד המוקדשים לבריאות הציבור ברחבי העולם מרוכזים במדינות עשירות, ועוסקים בהכשרת צעירים וצעירות הבאים מרקע סוציו-אקונומי מבוסס לעבוד בתחומים שבהם יש לגורם המממן עניין. מוסדות הקרויים על שם התורמים, כגון ״קלינטון״ או ״גייטס״, עשויים אף למנף את השם המפורסם כמקפצה לספק לבוגרים טריים נגישות קלה לעמדות השפעה במשרדי בריאות במדינות מעוטות הכנסה (BMGF, 2022; CHAI, 2022) . אנשי ונשות צוות אלה, שהם בעלי/ות הבנה ונסיון מזעריים בתרבויות ובחוויות החיים של אוכלוסיות החיות במדינות עניות, מוצנחים לתוך משרות מפתח. עובדים אלו, שרכשו את השכלתם במוסדות דוגמת אוניברסיטת וושינגטון, הארווארד, ג'ונס הופקינס והאימפריאל קולג', כלומר, מוסדות הנהנים מתמיכת אותם מקורות מימון עצמם, ייטו, מן הסתם, חסד גם בהיותם עובדים כלפי סדרי העדיפויות של הגורמים הממנים.

גיבוש מדיניות בריאות מבוססת ברובה על נתונים, הנאספים, מצידם, בין אם ממדינות ובין אם באמצעות מחקר. אותם שמות, כגון ״גייטס,״ ״Wellcome״, ו״קלינטון״, שבים ומופיעים גם בתהליכי איסוף הנתונים והמחקר. הדגם שממנו נגזרו דרכי התגובה ל-COVID-19 נשאב ברובו מקבוצות הפועלות, במימון קרן גייטס, באימפריאל קולג' ובאוניברסיטת וושינגטון (BMGF, 2017, 2020; Czyzewski, 2022). דו"ח נטל המחלות העולמי (The Global Burden of Disease report), שעליו מתבסס ארגון הבריאות העולמי (WHO), נתמך ישירות ע״י קרן ביל ומלינדה גייטס. תוכניות מחקר העוסקות במלריה, בשחפת ובאיידס (HIV) קשורות הדוקות למאמצים לפתח חיסונים (GBD 2019; Diseases and Injuries Collaborators, 2020). המידע הזמין לשם הנחיית תהליכים של גיבוש מדיניות בתחום הבריאות הוא מידע שהתורמים חפצים בהצגתו.

במהלך שני העשורים הקודמים ל-2020, עבר שדה הבריאות העולמי מהפך: מתחום סטאטי, המאופיין בלימודים מסורתיים של רפואה טרופית ובמכוני מחקר עלומים, התחום הפך לתעשייה הנהנית ממקורות מימון כבדים, ומקיימת קשרים הדוקים בין זרועות מחקר, קביעת מדיניות, וביצוע. במוסדות הגלובליים המובילים את תעשיית בריאות הציבור העולמי חל שינוי. בעבר היו אלה אוסף של סוכנויות מקצועיות, עם מידה יחסית של עצמאות, בבעלות מדינתית, ומיקוד בבריאות אופקית ובקהילה. אך כיום עלתה גישה ריכוזית הרבה יותר, עם תלות רבה בטכנולוגיה ובחברות התרופות,, שבהן מושקע מעמד התורמים החדש במיטב הונו (Comparebrokers, 2023; Gavi, 2022a; Unitaid, 2022; WHO, 2022b). שותפויות פרטיות-ציבוריות מעין אלו הניבו כסף למימון נוסף, וללא ספק הצילו חיים רבים. אך הן גם יצקו על כנו מנגנון פעולה, שמביא בהכרח לכך, שאותם אנשים ונשים שבריאותם מוטלת על הכף, מאבדים יותר ויותר השפעה על אופני הניצול של הכספים.

מלחמת העולם השניה הביאה לסיומו של הפרק הקולוניאליסטי, שבו תאגידיי הענק של המדינות העשירות שלטו ברווחת ההמונים לצורך תהליכי גריפת הרווח. המאה העשרים ואחת חזתה בתחיית הדגם הנושן, תחת אותה תואנה של ״טובת הכלל״, ששימשה כבר בעבר את העשירים ובעלי תחושת הזכות היתרה, להצדקת נהגיי השליטה בהמון.


חברה המותנית על-ידי פחד

בבריאות הציבור העולמי, התחולל, אם כן, מהפך פרדיגמטי לטובת אימוץ מודל אינטרס פעולה פרטי. ובכל זאת, ההצלחה של התכתיבים המגיעים מגבוה תלויה בהשגת הסכמה ציבורית נרחבת, במיוחד במדינות דמוקרטיות. במסגרת עולם ערכים דמוקרטי, המקדש את חירויות פרט ואת תהליך קבלת ההחלטות הציבורי המשותף, היכולת של רשויות הבריאות ליישם באופן חד צדדי אמצעים הנה בהכרח מוגבלת. עלייה של פשיזם רפואי תלויה בציבור רחב דיו המטה אוזן למסריו.

בחברות עשירות, המפגש של מרבית האוכלוסייה עם המוות מתחולל כיום רק בשנות החיים המאוחרות. דחיית המפגש עם המוות נעוצה בעלייה בתוחלת החיים שהתחוללה לאורך מאתיים השנה האחרונות (Our World in Data, 2022). שיעורי התמותה בגיל הילדות פחתו במיוחד. העלייה בתוחלת החיים נזקפת לזכות השיפור בתנאי המחייה והתזונה, כמו גם לזכות התערבויות רפואיות, ובעיקר, אנטיביוטיקה. מנגד, 1.3 מיליארד התושבים החיים בתת-סהרת אפריקה חשופים למפגש מתמיד עם המוות לאורך כל שלבי החיים. אף ששיעור התמותה בילדים מתחת לגיל 5 צנח במהלך שלושת העשורים האחרונים מ-170 מקרים לכל 1000 לידות חיות לשבעה מקרים בלבד, ילדים הגדלים באזורים הללו עודם חשופים למותו של יותר מילד אחד מקרב חמישה עשר מקבוצת בני גילם (World Bank, 2022a).

ניגוד נוסף בין מדינות עשירות למדינות עניות מצוי באבולוציה של אמונה דתית, כאשר העשורים האחרונים הראו צניחה בדפוסים רשמיים של חיים דתיים במרבית מדינות אירופה בצפון אמריקה. סביר שאמונה בחיים לאחר המוות, אמונה הממסגרת את החיים עלי אדמות כפרק בלבד, בסיפור ממושך יותר, תקבל על פחד מפני המוות. לעומת זאת, אמונה שמוות מהווה כליון מוחלט, ומכאן – אסון בלתי נתפס לכל החפץ בהמשכיות קיומו, מעצימה הפחד ומעודדת נטייה להימנע ממוות בכל מחיר, יהא גבוה ככל שיהא, לעצמי ואף לאחרים.

על רקע שינויים אלה, חשוב לבחון באופן ביקורתי את הדגש הניתן בשנים האחרונות דווקא על חיסונים. חיסונים אמנם מילאו תפקיד חשוב בהפחתת שיעורי התמותה, אך חשיבותם מחווירה לעומת התרומה הרבה של השיפור בתנאי המחייה, התזונה והאנטיביוטיקה. יש לציין כי שימוש בקנה מידה נרחב בחיסונים נעשה נפוץ אך ורק לאחר שמרבית העלייה בתוחלת החיים במדינות מבוססות כבר הושגה (Our World in Data, 2022). לפני עשורים ספורים בלבד, הדקויות בתפקיד ההיסטורי של החיסונים בהקשר של העלייה בתוחלת החיים נלמדו חלק מובן-מאליו בתוכניות בריאות הציבור. אולם האמונה החברתית הרווחת כיום מייחסת לחיסונים תפקיד ראשון במעלה בהארכת תוחלת החיים (Keenan, 2020). במשך ארבעת העשורים האחרונים, התחוללה עלייה דרמטית במתן חיסונים לילדים (CDC, 2023). אולם, מגמת העלייה בתוחלת החיים בצפון אמריקה למעשה התהפכה בשנים שקדמו ל- COVID-19, והופיעה ירידה בשיעור של 0.03 אחוזים לשנה במרוצת השנים: 2015, 2016 ו-2017 (Harper et al., 2021). הירידה בתוחלת החיים מיוחסת בדרך כלל לחולי מטאבולי, ובעיקר למגפה של השמנת יתר, על רקע צריכה עודפת של סוכר ומזון מעובד. כתוצאה מכך, נוצר ביקוש גובר והולך לתרופות כרוניות, תהליך העולה בקנה אחד, למרבה האירוניה, עם מניעי הרווחיות, הקיימים, לטענת המבקרים, גם מאחורי הדגש הנוכחי על חיסונים (CDC, 2022).



הנטישה של הידע הקודם ו- COVID-19

מתחילת שנת 2020, מדיניות בריאות הציבור השתנתה. הידע וההסכמה הקודמים שהגדירו את עקרונות הפעולה הבסיסיים כמו הושעו במדינות רבות, ובמקומם גישה חדשה עלתה. המהפך התחולל כמעט ללא קולות מחאה מצד קהילת הבריאות העולמית, העובדים והעובדות של תעשייה שצמחה וגדלה לאורך שני העשורים הקודמים. הנטישה של שלושה אזורי פעילות בולט במיוחד לעין.

ראשית, בריאות הציבור מבוססת על שיקולי עלות מול תועלת. כל התערבות גובה מחיר, בין אם כלכלי, בין אם מחיר הכרוך בוויתור על הקצאת משאבים (אנושיים וכלכליים כאחד) לעדיפויות אחרות בבריאות, ובין אם מחיר הנגרם כתוצאה מנזקיי ההתערבות עצמה. מחיר זה כולל הן נזקים קצרי-טווח והן ארוכי-טווח. דוגמאות מתבקשות הן ביטול סריקות לגילוי סרטן ובדיקות תעוקת חזה. סריקה נתפסת כגורם המסייע בהפחתת התמותה, ועל כן ניתן להניח שביטולה יעלה את שיעור התמותה. לא ניתן להעריך התערבויות בבריאות הציבור מבלי לשקול את הצפי של נזק לעומת תועלת.

שנית, הערכת נטל המחלות מבוססת על הערכה של אובדן או פגיעה בשנות-חיים. תמותה היא מספר שקל לנטר, אך כמעט כל אדם החי עלי אדמות יסכים, שההשלכות של מות ילד בן חמש גדולות מהשלכות מותו של אדם בן 85. האחד מאבד כ-70 שנות חיים, ואילו האחר אולי שתיים, בעיקר אם כבר היה שלא בקו הבריאות. עד כה, בריאות הציבור התמודדה עם הדבר באמצעות שקלול שנות-חיים אבודות או פגועות (על ידי נכות), במדדים כגון: שנות חיים מותאמות-נכות disability-adjusted life years, DALYs)) או שנות חיים מותאמות-איכות (quality-adjusted life years, QALYs; WHO, 2020). הילד שמת ממלריה יאבד הרבה יותר שנות-חיים מותאמות- נכות מאשר הקשיש שסבל מדלקת ריאות. על כן, השקעה המיועדת להציל את חיי הילד נתפסת כהולמת יותר, מאשר השקעה להצלת חיי הקשיש (זאת, ברמת הקצאת המשאבים שבה החלטות מעין אלו חייבות להתקבל). זו איננה השקפה לגבי ערך החיים, אלא לגבי ערך השנים שיאבדו כתוצאה ממוות. האבחנה פה היא קריטית.

שלישית, יש ראיות רבות לקשר בין עוני ואובדן הון חברתי מחד, לבין ירידה בתוחלת חיים, מאידך. מחקריי וייטהול (Whitehall) באנגליה הראו קשר בין תוחלת חיים נמוכה לבין מעמד סוציו-אקונומי נמוך (Marmot et al., 1978, 1991). אנשים המרוויחים פחות ושאינם בעלי מיקוד שליטה פנימי ויכולת הגדרה עצמית בחייהם מתים בגיל צעיר יותר, בממוצע. כלומר, מנהלים חיים יותר מאשר עובדיהם. ברמת המאקרו, ירידה בתוצר המקומי הגולמי כרוכה בעלייה בתמותה, בעיקר במדינות מעוטות הכנסה, שבהן מאגרי המזון נוטים להיות מצומצמים, ומחלות אנדמיות נוטות להיות נפוצות יותר (Doerr & Hofmann, 2020). על כן ארגון הבריאות העולמי (WHO), בהמלצותיו משנת 2019 לגבי ניהול מגיפת השפעת, התריע מפורשות כנגד אמצעים כגון סגירת גבולות, בידודים, והטלת מגבלות על בני אדם בריאים (WHO, 2019).

שלושת אלה סיפקו בעבר את התשתית למרבית אמצעי מדיניות הבריאות הבינ״ל. למרות שהעדפות התורמים שיחקו תפקיד גדל, הרטוריקה תבעה ולו מראית עין של הקצאת משאבים בהתאם לתחשיב של מספר שנות חיים נוספות לכל דולר שמושקע.


מתחילת שנת 2020, המוסדות שתמכו בעבר בעקרונות בריאות הציבור הללו, נטשו אותם בתגובה ל-COVID-19. דבר מה מהותי השתנה בתפיסה של אלפים רבים העובדים בארגונים הללו, או שתמיכתם האידיאולוגית הייתה מלכתחילה מס שפתיים בלבד, ולכן נטשו אותה על נקלה מטעמי נוחות. למנגנונים המבטיחים לגופים הפועלים למטרות רווח השפעה ישירה על קבלת החלטות והקצאת משאבים בבריאות הציבור חייבת להיות השפעה, כיוון שהחזר כספי על השקעה מהווה כעת שיקול נגד, להפחתת נטל המחלה. עובדי בריאות ציבור, ממדינות שהתרחקו מהמוות מרחק רב ופוחדים ממנו כיום יותר, המחזיקים בנוסף בתפיסות שגויות לגבי החשיבות של שינויים מבוססי-חיסון, הוכשרו להיכנע לפחד ולתלות תקוות בפתרונות קסם פרמקולוגיים.

יהא משקלן היחסי של כל השפעה אשר יהא, המטרה היחידה של בריאות הציבור הפכה להפחתת שיעורי התמותה ממווירוס נשימתי ספציפי. באופן מפתיע, המדד של נטל המחלות הוגבל אך ורק לשיעור התמותה, ואילו שיעור התמותה הורחב באופן תמוה בניגוד לעבר על מנת לכלול בתוכו כל אדם שמת, מכל סיבה שהיא, אשר עבר לאחרונה בדיקת PCR, ובה התקבלה תשובה חיובית ל- COVID-19, וזאת ללא קשר לגורם המוות האמיתי (CDC, 2020). הדבר הוביל למהפך בסיווג הסטטיסטי מ-״נפטר מ-COVID״ ל-״נפטר עם COVID״. למרות העובדה שהגיל הממוצע של המתים מ-COVID-19 משקף נאמנה את הגיל הממוצע של התמותה הכוללת באוכלוסייה (All-Cause Mortality) במרבית המדינות, ולמרות שמדד אובדן שנות החיים הוא מדד כה מהותי להבנת נטל המחלות, גיל הנפטרים נזכר רק לעתים נדירות בדיווחי התקשורת על COVID-19, ואינו מופיע בדוחות הצגת הנתונים של ארגון הבריאות העולמי (WHO, 2022c). עוני, מחסור ומשבר כלכלי הפכו למחיר שמקובל לשלם עבור עצירה של וירוס (World Bank, 2022b), וזאת, תוך התעלמות מהנטל העתידי של מחלות ומאי השוויון הגובר הנגרם כתוצאה מכך. קשה להאמין כי ערכי היסוד של בריאות הציבור פשוט ׳נשכחו מלב׳. שינוי חל בהנהגת בריאות הציבור ובצוותי העבודה והוביל לכך שניתן להתעלם מהידע הקיים ולזרוע במכוון הרס המוני.

השלכות מדיניות התגובה ל-COVID-19 כוללות אמצעים שדרדרו את מרבית כלכלות אפריקה למיתון, הותירו מאות מיליוני ילדים וילדות ללא מסגרות לימוד רשמיות, דחפו מליוני קטינות לנישואין בגיל הילדות בעשור הבא, והובילו כ-130 מליון בני אדם למצב של אי בטחון תזונתי חריף (Cousins, 2020; .UNICEF, 2021a, 2021b, 2022a; WFP, 2022; World Bank, 2022b). חשוב להבין את המשמעות של COVID-19 כנגד הרקע הספציפי של חיי האוכלוסיות הללו. למעלה ממחצית מכלל 1.3 מיליארד בני האדם החיים בתת סהרת אפריקה הם בני פחות מ-20 שנה, ומכאן, ש- COVID-19 מהווה עבורם גורם סיכון קטן (Bell & Schultz Hansen, 2021; UN, 2022a). לעומת זאת, מחלות מידבקות אחרות, שהשליטה בהן תלויה מאוד בנגישות לשירותי בריאות ובכלכלה מקומית חזקה, מסכנות אותם הרבה יותר מאשר COVID-19 (Bell & Schultz Hansen, 2021). התמותה מ-COVID-19 אכן נותרה, בהתאם לכך, נמוכה ותואמת את התפלגות הגיל הצפויה. אולם לסגרים וליתר אמצעי התגובה לוירוס השפעה עצומה על בריאותם ורווחתם בעתיד.

המגמה החריפה עם הצגת החיסון ההמוני ל-COVID-19. למרות שמחקריי ארגון הבריאות העולמי (WHO) עצמו מראים שמרבית האוכלוסייה רכשה כבר חסינות (WHO, 2022d) , יש לחץ מתמיד להשיג חיסון עולמי. הנטל הכלכלי של יוזמה זו על בריאות הציבור העולמי מדהים, ועומד על עלויות הצפויות לעבור סכום עתק של כ- 10 מיליארדי דולרים, וזאת לחיסון ראשוני בלבד, בתת הסהרה האפריקאית בלבד, ולמעלה מ- 35 מיליארד דולר ברחבי העולם (Meldrum, 2021; Mustafa Diab et al., 2021; Savinkina et al., 2022; WHO, 2022d, 2022e). הוצאות אדירות אלו מנוגדות לעלות ההשקעה הגלובלית הכוללת במלריה ובשחפת, העומדת, לשם השוואה, על כ- 3.5 מיליארד דולר בלבד למלריה, וכ-6 מיליארדי דולארים נוספים לשחפת, בלבד (WHO, 2021a, 2021b). היעילות הדוהה של חיסונים נגד COVID-19, והסטת המשאבים מבעיות בריאות חמורות אחרות, כגון מלריה, איידס (HIV) ושחפת, לא הביאו לשינוי בתיעדוף של תוכניות החיסונים ל-COVID-19.

תוכנית בריאות הציבור הגדולה בהיסטוריה, עבור מדינות ברמת הכנסה נמוכה נפרשת לעינינו על אף ראיות ברורות לכך, שתועלתה הקלינית עלולה להיות נמוכה, ואילו מחיריה הבלתי ישירים יהיו באופן בלתי נמנע גבוהים. אלפי העובדים והעובדות בארגונים הבינ״ל מגלגלים את התכנית קדימה, אף שפעם ידעו היטב מה רב יהיה הנזק שיוסב. בין אם הם שותקים כתוצאה מפסיכולוגיה התנהגותית, אשר יושמה כדי לזרוע פחד, החל מהשלבים המוקדמים ביותר של התגובה ל- COVID-19, ובין אם מדובר בפחד מפני פיטורין שחשים מי שנלכדו בתוכניות בריאות למטרות רווח, הריי שההסכמה האילמת של כוח העבודה היא שיקול חשוב להבנת סדר היום העתידי של בריאות הציבור ברחבי העולם. את סדר היום של המחר קובעים אלו שהובילו את מדיניות התגובה ל-COVID-19, בניגוד לכל ידע ועקרון שקדמו לה.

אמצעי התגובה ל-COVID-19 ניפצו את המחסומים בפני עליית גישה חדשה וסמכותנית (אוטוריטרית) לבריאות הציבור ברחבי העולם. כפיית שינויים התנהגותיים בקנה מידה רחב, השעיית זכיות אדם, וכפיית חיסונים המוניים - הפכו דבר שבשגרה. במקביל, האוכלוסייה הורגלה בצנזורה, בדיכוי דעה שונה, ובהשפלה פומבית של אלה שאינם מצייתים (Mello et al., 2022; Miller, 2020). פקידי ציבור פרסמו מידע מוטעה, כגון הבטחות שחיסונים יעצרו הדבקות. אך במקום לבחון הצהרות באופן ביקורתי, גופי התקשורת המרכזיים בחרו לרוב להדהד את המסר הלאה, כלשונו, מבלי לתת מקום לשאלות נוספות (Bell, 2022a). מה שנתפס בעבר כגישה פשיסטית או אוטוריטרית לבריאות הציבור הפך לגישה מקובלת. כל זאת, בגין וירוס המהווה גורם סיכון נמוך מאוד לילדים ולאנשים בגיל העבודה (Ioannidis, 2021; Levin et al., 2020; Pezzullo et al., 2023; Verity et al., 2020). עם התגובה ל-COVID-19 כתקדים, מענה למגפות אחרות בעתיד עלול לכלול הטלת סנקציות קשות על מנת כביכול לנטרל איומים מתונים או אף קלים.

ארגוני בריאות בינ״ל מסיטים את הדגש שלהם אל עבר מוכנות ותגובה למגיפות (pandemic preparedness and response, PPR). עלויות התגובה ל-COVID-19 משמשות לטעון שיש צורך כביכול לזהות ולהגיב מוקדם יותר להבא לאיום (Gavi, 2022c; Global Fund, 2022b; UNICEF, 2022b; WHO, 2022f). המימון השנתי המוקצה ליוזמה זו, בסך של כ- 10.5 מיליארד דולר, גדול משמעותית מהתקציב השניתן למאבק בבעיות בריאות קשות בשדה הבינ״ל, כגון שחפת או מלריה, המהווה גורם מרכזי לתמותת ילדים (WHO, 2021a; Worldbank). הקצאת משאבים זו תמוהה במיוחד לנוכח העובדה שמגיפות הן אירוע נדיר מבחינה היסטורית, והסיכון הסטטיסטי הממשי שכרוך באירועים כה נדירים, נמוך. לפי ארגון הבריאות העולמי, במאת השנים שקדמו ל-COVID-19, תועדו רק שלוש מגיפות, שבכולן גם יחד נספו פחות מ-2.5 מיליון אנשים. בניגוד לכך, שחפת לבד, לדוגמה, גורמת למותם של כ-1.5 מיליון בני אדם מדי שנה (WHO, 2019, 2021b). שיעורי התמותה הגבוהים המזוהים עם ״השפעת הספרדית", בשיעור של בין כ- 20 מליון ל-50 מליון מקרים בין השנים 1918-1919, היו למעשה תוצאה כנראה של זיהומים בקטריאליים משניים. אלה מן הסתם, פחות רלוונטיים לעידן שלנו, שבו כבר ישנם אנטיביוטיקה וטיפולים רפואיים מתקדמים (Morens et al., 2008; WHO, 2019).

הסיכוי שתדירות ההכרזות על מגיפות ומצבי חירום בבריאות הציבור תעלה בעתיד הקרוב דורש תשומת לב רבה, בייחוד לאור ההגדרה הנוכחית למגיפות של ארגון הבריאות העולמי (WHO), הגדרה המבוססת על וריאנטים חוציי גבולות, ללא קביעת קריטריונים לחומרת המחלה שמחולל פתוגן או לשיעור התמותה (WHO, 2009). חלק גדול מההשקעה בסדר היום הפנדמי (מגפתי) החדש מומן בראשיתו ע״י כלים פיננסיים חדישים, שנוצרו לשם הזרמת כספיי תרומות, בתיווך הבנק העולמי, ישירות ליוזמות ולמטרות ספציפיות מתחום הבריאות. בנוסף לכך, הקרן העולמית למאבק באיידס, בשחפת ובמלריה הורחבה כדי לכלול גם ניטור וזיהוי של וירוסים ווריאנטים חדשים (Global Fund, 2022b; World Bank, 2022c).

וירוסים עוברים לעתים קרובות מוטציה, ובוודאי נגיפי RNA, כגון coronaviridae. מכאן שריצוף בקנה מידה נרחב יעלה בהכרח וריאנטים חדשים חדשות לבקרים. היות שחומרת מחלה אינה מהווה קריטריון להכרזה על מצב חירום, והיות שכל וריאנט עשוי להיות מוצג באופן עקרוני כאיום פוטנציאלי, הרף להפעלת תגובות עלול להיות מאוד נמוך (WHO, 2009). בהתבסס על מדיניות התגובה ל-COVID-19, ניתן להטיל מגבלות ולפגוע בזכויות אדם במידה שלא ניתן היה אף לשערה במהלך ששת העשורים שקדמו לשנת 2020. הקרן העולמית (The Global Fund), שהוקמה בעשרים השנה האחרונות בכדי לתמוך במאמצים לפתח מוכנות למגפות וחיסונים, מבטיחה כי כוח עבודה בינ״ל גדול, הפועל ללא פיקוח ציבורי, או הפועל תחת פיקוח ציבורי מועט בלבד, יהיה תלוי, לשם הצדקת משכורתו, בזיהוי ובתגובה לאיומים ומצבי חירום - אמיתיים או מדומיינים. התקציב הנכבד יחסית המוקצה למאמץ, והמעורבות של ארגונים כגון CEPI, The Gavi Alliance , ו- The Global Fund , שהוקמו לאורך שני העשורים האחרונים על מנת לקדם מוכנות למגפות וחיסונים ( PPR), ייצרו תמריצים מוטים להגדיר התפרצויות מינוריות כאיומים לאנושות שדורשים אמצעי תגובה קשים וקיצוניים.

התפרצות אבעבועות הקוף בשנת 2022 ממחישה את הקלות שבה ניתן ליישם את הפרדיגמה החדשה בבריאות הציבור (UN, 2022b). ההתפרצות הוגבלה לפלח דמוגרפי מצומצם - גברים הומוסקסואלים עם שותפים מיניים מרובים, ואף בקרב תת-אוכלוסייה זו, השכיחות הייתה נמוכה, עם חמישה מקרי מוות מתועדים בכל רחבי העולם. למרות זאת, מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי (WHO) הצליח להכריז באופן חד צדדי על מצב חירום בינ״ל, אפילו בניגוד להמלצות הוועדה המייעצת שלו-עצמו. האמנה הבינלאומית החדשה לטיפול במגפות, והמשא ומתן על תקנות הבריאות הבינ״ל הנמצא בעיצומו במסגרת ארגון הבריאות העולמי (WHO), נועדו לחזק את סמכות המנכ"ל ולבצר הכרזות על מצב חירום באמצעות חותם החוק הבינ״ל (WHO, 2021c, 2022g, 2022h).


מסקנה: עתיד בהפרעה

מקצועות הבריאות היו כר פורה לעליית הפשיזם בשנות ה-30 של המאה ה-20. הדבר בלט בגרמניה, שבה שיעור הרופאים במפלגה הנאצית ובשורות האס אס (Schutzstaffel, SS) עלה על שיעורם באוכלוסייה הכללית. אך תנועות אאוגניקה וטכנוקרטיה בצפון אמריקה נשאו אף הם קווים פשיסטיים ופעלו בלב ממסד של בריאות הציבור (Allen, 2011; Corbett, 2017; Haque et al., 2012) החשיבה הפשיסטית שמאחוריהן ינקה משילוב בין כוח תאגידי לסמכות פוליטית כהגדרתה ע״י מוסוליני, והחזקת רווחת ההמון באגרוף משולב של עריצות פוליטית ובני ברית תאגידיים. זרמים יוגניים וטכנוקרטיים פעלו תוך רדיפת מיעוטים, הפצת תעמולה והטלת צנזורה, ובאמצעות שימוש במקצועות הבריאות לאכיפת אמצעי שליטה באוכלוסיות, לרבות ניהול מתנגדים וטיפול במי שהוגדרו כפחותי ערך.

מדיניות התגובה ל-COVID-19 משמשת כרמז לבאות. נראה שסדר היום של מוכנות ותגובה למגיפות (PPR) נועד לקבע את מהלכי התגובה לוירוס בטווח הרחוק. על רקע ההקלות בהגבלות על המתת בני אדם באמצעות חקיקה המסדירה המתות חסד במערב, שלוש השנים של מדיניות ה-COVID-19 עמדו בסימן מגבלות על נסיעות והתכנסויות חברתיות, צנזורה על כלי תקשורת ושיח ציבורי, ורדיפת מיעוטים על בסיס בחירה בסטטוס רפואי אישי (Government of the Netherlands, 2022; Health Canada, 2021). סדר היום של מוכנות ותגובה למגיפות (PPR) חותר להשיג מימון רב יותר מאשר כל תכנית בינ״ל אחרת בבריאות הציבור. סדר היום הזה אינו נידון בגלוי בתוך המבנים הדמוקרטיים של מדינות עצמאיות, כי אם נישא וניתן בתוך גופים בינ״ל, חסרי פיקוח ציבורי או בעלי פיקוח ציבורי מועט בלבד, דוגמת ארגון הבריאות העולמי, G20, והבנק העולמי, בתיאום עם גופים פרטיים, כגון הפורום הכלכלי העולמי, שבהם מעורבות ישירות חברות התרופות והתוכנה, הגורפות רווחים מחיסונים בקנה מידה המוני, מעקבים, ניטור ומדרגים חברתיים (WEF, 2022; WHO, 2022f, 2022g, 2022h; World Bank, 2022. בהשוואה לפשיזם הלאומני של לפני 80 שנה, הדמיון במבנים ובדגם התאגידי-סמכותני לקבלת ההחלטות בולט, וקנה המידה רחב יותר.

אם מגיפות יוסיפו להתנהל בהתאם לקווי המדיניות שהונחו בתגובה ל-COVID-19, נראה שינוי במדינות המערב: במקום שקיפות וקבלת החלטות דמוקרטית, ממשלות יאצילו את סמכות קבלת ההחלטות לגופים פרטיים הפועלים למטרת רווח. טכניקות לזריעת פחד וניצול לרעה של תמרוני פסיכולוגיה התנהגותית כבר הבטיחו שיתוף פעולה נרחב מצד הציבור, או, למצער, השיגו השלמה ציבורית סבילה עם רמיסת חירויות הפרט ודיכוי זכויות האזרח הבסיסיות (Dodsworth, 2021). למרות שמגיפות הן תופעה סטטיסטית נדירה, תכנית המוכנות למגיפות וחיסונים (PPR) צועדת קדימה, בטיעון הכוזב, שמגיפות נעשות קשות ונפוצות יותר ויותר, אף שהופרך זה מכבר (Bell, 2022b; WHO, 2019). נראה כי הציבור מפגין נטייה להסתגלות ולנכונות גוברת להשלים ולקבל עליו מגבלות, החמרות, ואף מסכין לעיגונן בהליכים פורמליים. הדבר דומה לקבלה הציבורית ההולכת ומתרחבת של אמצעים אוטוריטריים בגרמניה של שנות ה-30 של המאה ה-20. פחד ממוות, המוזן ע״י נרטיב שקרי, אך רווח מבחינה חברתית, עבד בהצלחה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, עבד שוב בהצלחה משנת 2020 עד שנת 2022, ויוסיף כנראה לגרוף הצלחות בעתיד. הציווי לשמור על ״כולנו״ בהקשר של איום היוצר תחושת חוסר אונים בציבור מהווה נוסחה שקשה לנצח.

משטרים פשיסטים בעבר הופלו בעקבות התערבות צבאית מבחוץ. אך בגלגול הנוכחי של פשיזם, מוסדות פרטיים ובינ״ל פועלים מחוץ לטווח ההשגה של ריבונות מדינתית, ונראה שזכו בגיבוי נרחב בקרב דרגים גבוהים בממשלות לאום. אין בנמצא כוח חיצוני שיוכל לצעוד קדימה, לחצות את הגבול, ולהפיל את הרודן שתפס בשלטון. שאלות נשאלות לגבי התגובה לכך בחברות לא מערביות, בעיקר באפריקה, לאור ההתנסות ההיסטורית הייחודית של האוכלוסיות שם עם קולוניאליזם ודיכוי בעבר. בחברות מערביות, העתיד לוטה בערפל, בעיקר בהינתן השחיקה של מוסדות הדמוקרטיה ומה שנראה כתהליכי הטמעה וקואופטציה של מבנים דמוקרטיים לתוך סדר יום בינ״ל רחב יותר ואוטוריטרי לכאורה. שיתוף הפעולה של הציבור הרחב עם מדיניות התגובה ל-COVID-19 משקף יכולת פחותה או היעדר רצון של אזרחי המערב להגן על זכויות אדם. הדבר משקף גם עלייה בכוחם של בעלי שררה להטיל צנזורה שקטה ולחסום קולות התנגדות. ייתכן שנחוץ משבר בהנהגה הנוכחית, חילופי דורות או ניפוץ הקונצנזוס שההנהגה כיום מפגינה, בכדי לסיים את הפרק הנוכחי. אך, כך או כך, קשה לראות כיצד יוסיף המערב הדמוקרטי להתקיים בתנאים הנוכחיים. עלינו לחשוב באמצעות מבנים חלופיים, המסוגלים לערער את ההשפעה של הפחדה המונית, לחשוף את כזבי התעמולה, ואת הפשיזם המגולם בהם. גם אם רוב הציבור מסכים לכך, עליו לדעת בדיוק, מהו הדבר, שאליו הוא מסכים.


ממוכנות למגפות לפאשיזם עולמי - המאמר המלא - דיוויד בל
.pdf
הורידו את PDF • 480KB


מקורות

Allen, G. (2011). Eugenics and modern biology: Critiques of eugenics, 1910–1945. Annals of Human Genetics, 75(3), 314–325. https://doi.org/10.1111/j.1469-1809.2011.00649.x

Bell, D. (2022a). The WHO's reckless disregard for truth. Brownstone Institute. https://brownstone.org/articles/the-whos-reckless-disregard-for-truth/


Bell, D. (2022b). Four myths about pandemic preparedness. Brownstone Institute. https://brownstone.org/articles/four-myths-about-pandemic-preparedness/


Bell, D., & Schultz Hansen, K. (2021). Relative burdens of the COVID-19, malaria, tuberculosis, and HIV/AIDS epidemics in sub-Saharan Africa. American Journal of Tropical Medicine and Hygiene, 105(6), 1510–1515. https://doi.org/10.4269/ajtmh.21-0899


Bill and Melinda Gates Foundation. (2017). Bill & Melinda Gates Foundation boosts vital work of the University of Washington's Institute for Health Metrics and Evaluation. Bill and Melinda Gates Foundation. https://www.gatesfoundation.org/Ideas/Media-Center/Press-Releases/2017/01/IHME-Announcement

Bill and Melinda Gates Foundation. (2020). Committed grants. Imperial College London. Bill and Melinda Gates Foundation. https://www.gatesfoundation.org/about/committed-grants/2020/10/inv023013


Bill and Melinda Gates Foundation. (2022). About us. Bill and Melinda Gates Foundation. https://www.gatesfoundation.org/


Canadian Medical Association. (1924). An international health organization and the league of nations. Canadian Medical Association Journal, 14(6), 532–533. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1707853/pdf/canmedaj00441-0102.pdf



Centers for Disease Control and Prevention. (2020). Coronavirus disease 2019 (COVID-19): 2020 interim case definition, approved April 5, 2020. Centers for Disease Control and Prevention. https://stacks.cdc.gov/view/cdc/103898


Centers for Disease Control and Prevention. (2022). Immunization schedules. Centers for Disease Control and Prevention. https://www.cdc.gov/vaccines/schedules/index.html


Centers for Disease Control and Prevention, (2023). Child and adolescent immunization schedule by age. Centers for Disease Control and Prevention. https://www.cdc.gov/vaccines/schedules/hcp/imz/child-adolescent.html


CEPI. (2022). Preparing for future pandemics. CEPI. https://cepi.net/


Clinton Health Access Initiative. (2022). About us. Clinton Health Access Initiative. https://www.clintonhealthaccess.org/

Comparebrokers. (2023). Bill Gates pharmaceutical investments guide. Comparebrokers. https://comparebrokers.co/compare/bill-gates-pharmaceutical-investments/


Corbett, J. (2017). A brief history of technocracy. SGT Report. https://www.sgtreport.com/2017/09/2017-9-23-abrief-history-of-technocracy/

Cousins, S. (2020). 2·5 million more child marriages due to COVID-19 pandemic. Lancet, 396(10257), 1059. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(20)32112-7


Czyzewski, A. (2022). Modelling an unprecedented pandemic. Imperial College London. https://www.imperial.ac.uk/stories/coronavirus-modelling/


De Larochelambert, Q., Marc, A., Antero, J., Le Bourg, E., & Toussaint, J. F. (2020). COVID-19 mortality: A matter of vulnerability among nations facing limited margins of adaptation. Frontiers in Public Health, 8, 604339. https://doi.org/10.3389/fpubh.2020.604339


Dodsworth, L. (2021). A state of fear. Pinter & Martin.


Doerr, S., & Hofmann, B. (2020). Recessions and mortality: A global perspective. Bank of International Settlements. https://www.bis.org/publ/work910.htm


Doughton, S. (2017). Historic gift: Gates Foundation gives $279 million to University of Washington. Seattle Times, January 25. https://www.seattletimes.com/seattle-news/science/historic-gift-gates-foundation-gives-279-million-to-university-of-washington/


Gavi. (2022a). About our alliance. The Vaccine Alliance. https://www.gavi.org/our-alliance/about


Gavi. (2022b). The Bill & Melinda Gates Foundation. The Vaccine Alliance. https://www.gavi.org/investing-gavi/funding/donor-profiles/bill-melinda-gates-foundation


Gavi. (2022c). Pandemic preparedness. The Vaccine Alliance. https://www.gavi.org/vaccineswork/tag/pandemicpreparedness


GBD 2019 Diseases and Injuries Collaborators. (2020). Global burden of 369 diseases and injuries in 204 countries and territories, 1990–2019: A systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2019. Lancet, 396(10258), 1204–1222. Erratum in: Lancet. (2020) 396(10262), 1562. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(20)30925-9


Global Fund. (2022a). Home. The Global Fund. https://www.theglobalfund.org/en/


Global Fund. (2022b). Fight for what counts; thematic report: Pandemic preparedness and response. The Global Fund. https://www.theglobalfund.org/media/11986/thematic_pandemic-preparedness-response_report_en.pdf


Government of the Netherlands. (2022). Euthanasia, assisted suicide and non-resuscitation on request. Government of the Netherlands. https://www.government.nl/topics/euthanasia/euthanasia-assisted-suicide-and-nonresuscitation-on-requet

Guild, H. (2022). The Belgian Congo. History Guild. https://historyguild.org/the-belgian-congo/

Hales, C. M., Carroll, M. D., Fryar, C. D., & Ogden, C. L. (2020). Prevalence of obesity and severe obesity among adults: United States, 2017–2018. NCHS Data Brief. Centers for Disease Control and Prevention. National Center for Health Statistics (360), 1–8.


Haque, O. S., De Freitas, J., Viani, I., Niederschulte, B., & Bursztajn, H. J. (2012). Why did so many German doctors join the Nazi Party early? International Journal of Law and Psychiatry, 35(5–6), 473–479. https://doi.org/10.1016/j.ijlp.2012.09.022


Harper, S., Riddell, C. A., & King, N. B. (2021). Declining life expectancy in the United States: Missing the trees for the forest. Annual Review of Public Health, 42, 381–403. https://doi.org/10.1146/annurev-publhealth-082619-104231


Health Canada. (2021). Second annual report on medical assistance in dying in Canada 2020. Health Canada. https://www.canada.ca/content/dam/hc-sc/documents/services/medical-assistance-dying/annual-report2020/annual-report-2020-eng.pdf


Horan, J. (2010). The colonial famine plot: Slavery, free trade, and empire in the French Atlantic, 1763–1791. Cambridge University Press.


Howard-Jones, N. (1975). The scientific background of the International Sanitary Conferences 1851–1938. World Health Health Organization. https://apps.who.int/iris/bitstream/handle/10665/62873/14549_eng.pdf;sequence=1



Huxley, A. (1932). Brave new world. Chatto & Windus.


Ioannidis, J. P. A. (2021). Infection fatality rate of COVID-19 inferred from seroprevalence data. Bulletin of the World Health Organization, 99(1), 19–33F. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7947934/


Johns Hopkins. (2022). History: Mike Bloomberg. Johns Hopkins Bloomberg School of Public Health. https://publichealth.jhu.edu/about/history/mike-bloomberg


Keenan, G. (2020). A brief history of how vaccines changed the world. World Economic Forum. https://www.weforum.org/agenda/2020/04/how-vaccines-changed-the-world/


Kim, D., Konyn, P., Sandhu, K. K., Dennis, B. B., Cheung, A. C., & Ahmed, A. (2021). Metabolic dysfunctionassociated fatty liver disease is associated with increased all-cause mortality in the United States. Journal of Hepatology, 75(6), 1284–1291. https://doi.org/10.1016/j.jhep.2021.07.035

Kipling, R. (1899). The White Man's burden. The Kipling Society. https://www.kiplingsociety.co.uk/poem/poems_burden.htm


Levin, A. T., Hanage, W. P., Owusu-Boaite, Y. N., Cochran, K. B., Walsh, S. P., & Meyerowitz-Katz, G. (2020). Assessing the age specificity of infection fatality rates for COVID-19: Systematic review, meta-analysis, and public policy implications. European Journal of Epidemiology, 35(12), 1123–1138. https://doi.org/10.1007/s10654-020-00698-1


Marmot, M. G., Rose, G., Shipley, M., & Hamilton, P. J. (1978). Employment grade and coronary heart disease in British civil servants. Journal of Epidemiology and Community Health, 32(4), 244–249. [known as Whitehall I]. https://doi.org/10.1136/jech.32.4.244


Marmot, M. G., Smith, G. D., Stansfeld, S., Patel, C., North, F., Head, J., White, I., Brunner, E., & Feeney, A. (1991). Health inequalities among British civil servants: The Whitehall II study. Lancet, 337(8754), 1387– 1393. https://doi.org/10.1016/0140-6736(91)93068-k


McCarthy, M. (2002). A brief history of the World Health Organization. Lancet, 360(9340), 1111–1112. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(02)11244-X


Meldrum, A. (2021). African Union buys 270 million vaccine doses for continent. AP News, January 13. https://apnews.com/article/pandemics-africa-cyril-ramaphosa-south-africa-coronavirus-pandemic-996bb9cbe3d7a859e4fb656f38162db1


Mello, M. M., Opel, D. J., Benjamin, R. M., Callaghan, T., DiResta, R., Elharake, J. A., Flowers, L. C., Galvani, A. P., Salmon, D. A., Schwartz, J. L., Brewer, N. T., Buttenheim, A. M., Carpiano, R. M., Clinton, C., Hotez, P. J., Lakshmanan, R., Maldonado, Y. A., Omer, S. B., Sharfstein, J. M., & Caplan, A. (2022). Effectiveness of vaccination mandates in improving uptake of COVID-19 vaccines in the USA. Lancet, 400(10351), 535–538. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(22)00875-3


Miller, B. L. (2020). Science denial and COVID conspiracy theories: Potential neurological mechanisms and possible responses. Journal of the American Medical Association, 324(22), 2255–2256. https://doi.org/10.1001/jama.2020.21332


Morens, D. M., Taubenberger, J. K., & Fauci, A. S. (2008). Predominant role of bacterial pneumonia as a cause of death in pandemic influenza: Implications for pandemic influenza preparedness. Journal of Infectious Diseases, 198(7), 962–970. https://doi.org/10.1086/591708


Mustafa Diab, M., Zimmerman, A., Dixit, S., Mao, W., Bharali, I., Kristoffersen, A., Yamey, G., & Ogbuoji, O. (2021). The cost of procuring and delivering COVID-19 vaccines in low- and middle-income countries: A model of projected resource needs. Lancet. https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=3824690


Nuremberg Code. (1947). In A. Mitscherlich & F. Mielke (Eds.), Doctors of infamy: The story of the Nazi medical crimes. Schuman. https://www.bmj.com/content/313/7070#NUREMBERG

Orwell, G. (1949). 1984. Secker & Warburg.


Our World in Data. (2022). Life expectancy. Our World in Data. https://ourworldindata.org/life-expectancy


Pezzullo, A. M., Axfors, C., Contopoulos-Ioannidis, D. G., Apostolatos, A., & Ioannidis, J. P. A. (2023). Age-stratified infection fatality rate of COVID-19 in the non-elderly population. Journal of Environmental Resources, 216(Pt 3), 114655. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC9613797/


Reuters. (2007). Chronology: Who banned slavery when? Reuters. https://www.reuters.com/article/uk-slaveryidUSL1561464920070322


Roos, D. (2020). How the East India company became the world's most powerful monopoly. In History. HISTORY. https://www.history.com/news/east-india-company-england-trade


Salomons, B. (2021). The Dutch East India Company was richer than Apple, Google and Facebook combined. Dutch Review, November 15. https://dutchreview.com/culture/history/how-rich-was-the-dutch-east-india-company/


Savinkina, A., Bilinski, A., Fitzpatrick, M., Paltiel, A. D., Rizvi, Z., Salomon, J., Thornhill, T., & Gonsalves, G. (2022). Estimating deaths averted and cost per life saved by scaling up mRNA COVID-19 vaccination in lowincome and lower-middle-income countries in the COVID-19 omicron variant era: A modelling study. BMJ Open, 12(9), e061752. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36100306/


Schwab, K., & Malleret, T. (2020). COVID-19: The great reset. World Economic Forum.


Siddiqui, K. (2020). The political economy of famines during the British rule in India: A critical analysis. World Financial Review, July 30. https://worldfinancialreview.com/the-political-economy-of-famines-during-thebritish-rule-in-india-a-critical-analysis/


Stone, C., Trisi, D., Sherman, A., & Beltran, J. (2020). A guide to statistics on historical trends in income inequality. Center on Budget and Policy Priorities. https://www.cbpp.org/research/poverty-and-inequality/a-guide-to-statistics-on-historical-trends-in-income-inequality


UNICEF. (2021a). COVID-19: A threat to progress against child marriage. UNICEF. https://data.unicef.org/resources/covid-19-a-threat-to-progress-against-child-marriage/


UNICEF. (2021b). COVID-19 and children. UNICEF. https://data.unicef.org/covid-19-and-children/


UNICEF. (2022a). COVID-19: Scale of education loss nearly insurmountable, warns UNICEF. Media factsheet. UNICEF. https://www.unicef.org/press-releases/covid19-scale-education-loss-nearly-insurmountable-warns-unicef


UNICEF. (2022b). Key learnings for future pandemic preparedness and response. A white paper outlining key COVAX learnings for future pandemic preparedness and response. UNICEF. https://www.unicef.org/supply/documents/key-learnings-future-pandemic-preparedness-and-response

Unitaid. (2022). About us. Unitaid. https://unitaid.org/about-us/#en


United Nations. (1948). Universal declaration of human rights. United Nations. https://www.un.org/en/about-us/universal-declaration-of-human-rights


United Nations. (2022a). World population prospects (2022). Department of Economic and Social Affairs, Population Division. United Nations. https://population.un.org/wpp/Download/Standard/Population/


United Nations. (2022b). Monkeypox declared a global health emergency by the World Health Organization. UN News, July 23. https://news.un.org/en/story/2022/07/1123152


Verity, R., Okell, L. C., Dorigatti, I., Winskill, P., Whittaker, C., Imai, N., Cuomo-Dannenburg, G., Thompson, H., Walker, P. G. T., Fu, H., Dighe, A., Griffin, J. T., Baguelin, M., Bhatia, S., Boonyasiri, A., Cori, A., Cucunubá, Z., FitzJohn, R., Gaythorpe, K., … Ferguson, N. M. (2020). Estimates of the severity of coronavirus disease 2019: A model-based analysis. Lancet Infectious Diseases, 20(6), 669–677. Erratum #1 in: Lancet Infectious Diseases. 2020 Apr 15; Erratum #2 in: Lancet Infectious Diseases. 2020 May 4. https://doi.org/10.1016/S1473-3099(20)30243-7


Weindling, P. (1995). International health organisations and movements, 1918–1939. Cambridge Studies in the History of Medicine. Cambridge University Press. https://doi.org/10.1017/CBO9780511599606


Wellcome Trust. (2022). Who we are. Wellcome Trust. https://wellcome.org/who-we-are


World Bank. (2014). Poverty and health. World Bank. https://www.worldbank.org/en/topic/health/brief/poverty-health


World Bank. (2022a). Mortality rate, under-5 (per 1,000 live births)—Sub-Saharan Africa. World Bank. https://data.worldbank.org/indicator/SH.DYN.MORT?locations=ZG


World Bank. (2022b). Poverty and shared prosperity 2022: Correcting course. World Bank. https://www.worldbank.org/en/publication/poverty-and-shared-prosperity


World Bank. (2022c). Establishment of a financial intermediary fund for pandemic prevention, preparedness and response. World Bank. https://documents1.worldbank.org/curated/en/733191656685369495/pdf/Establishment-of-a-Financial-Intermediary-Fund-for-Pandemic-Prevention-Preparedness-and-Response.pdf



World Economic Forum. (2022). Responding with strength to pandemic risk. World Economic Forum. https://www.weforum.org/impact/the-world-has-entered-a-new-era-of-pandemic-risk-we-re-responding-with-strength/


World Food Program. (2022). A global food crisis. WFP. https://www.wfp.org/global-hunger-crisis


World Health Organization. (1946). Constitution of the World Health Organization. WHO. https://apps.who.int/gb/bd/pdf_files/BD_49th-en.pdf#page=6


World Health Organization. (1978). Declaration of Alma-Ata international conference on primary health care. Alma-Ata, USSR, 6–12 September 1978. WHO. https://cdn.who.int/media/docs/default-source/documents/almaata-declaration-en.pdf?sfvrsn=7b3c2167_2


World Health Organization. (2009). Pandemic preparedness. World Health Organization. http://whale.to/vaccine/WHO2.pdf


World Health Organization. (2018). Declaration of Astana. In Global conference on primary health care. WHO. https://www.who.int/docs/default-source/primary-health/declaration/gcphc-declaration.pdf


World Health Organization. (2019). Non-pharmaceutical public health measures for mitigating the risk and impact of epidemic and pandemic influenza; 2019. Global Influenza Programme. WHO. https://apps.who.int/iris/bitstream/handle/10665/329438/9789241516839-eng.pdf?ua=1


World Health Organization. (2020). WHO methods and data sources for global burden of disease estimates 2000– 2019. WHO. https://cdn.who.int/media/docs/default-source/gho-documents/global-health-estimates/ghe2019_daly-methods.pdf?sfvrsn=31b25009_7


World Health Organization. (2021a). World malaria report 2021. WHO. https://www.who.int/publications/i/item/9789240040496


World Health Organization. (2021b). Financing for TB prevention, diagnostic and treatment services. WHO. https:// www.who.int/publications/digital/global-tuberculosis-report-2021/financing


World Health Organization. (2021c). Draft report of the member states working group on strengthening WHO preparedness and response to health emergencies to the special session of the world health assembly. WHO. https://apps.who.int/gb/wgpr/pdf_files/wgpr5/A_WGPR5_2-en.pdf


World Health Organization. (2022a). Assessed contributions payable summary 2022–2023. WHO. https://www.who.int/publications/m/item/assessed-contributions-payable-summary-2022-2023


World Health Organization. (2022b). Contributors. WHO. http://open.who.int/2020-21/contributors/contributor


World Health Organization. (2022c). WHO coronavirus (COVID-19) dashboard. WHO. https://covid19.who.int/


World Health Organization. (2022d). COVAX-working for global equitable access to COVID-19 vaccines. WHO. https://www.who.int/initiatives/act-accelerator/covax


World Health Organization. (2022e). Access to COVID-19 tools funding commitment tracker. WHO. https://www.who.int/publications/m/item/access-to-covid-19-tools-tracker


World Health Organization. (2022f). WHO director-General's opening remarks at the launch of the pandemic FundG20 joint finance health ministers meeting–13 November 2022. WHO. https://www.who.int/directorgeneral/speeches/detail/who-director-general-s-opening-remarks-launch-of-the-Pandemic-FundG20-Joint-Finance-Health-Ministers-Meeting-13-november-2022


World Health Organization. (2022g). Pandemic prevention, preparedness and response accord. WHO. https://www.who.int/news-room/questions-and-answers/item/pandemic-prevention--preparedness-and-response-accord


World Health Organization. (2022h). Strengthening WHO preparedness for and response to health emergencies: Proposal for amendments to the International Health Regulations (2005). WHO. https://apps.who.int/gb/ebwha/pdf_files/WHA75/A75_18-en.pdf


World Medical Association. (2014). Declaration of Helsinki. Medical research involving human subjects. World Medical Association. https://www.wma.net/what-we-do/medical-ethics/declaration-of-helsinki/

 

מחצ פועלת על מנת שמדינת ישראל לא תתמוך בהרחבת

סמכויותיו של ארגון הבריאות העולמי

 




קרדיט תמונות:

ican Heal th Organization PAHO


Commentaires


bottom of page